מאיפה צץ הנושא של "עלול להכיל" ולהיכן תפח

למיטב ידיעתי הנושא התעורר לראשונה בשנת 1991 כאשר קבוצת חוקרים מבולטימור (ג'ון הופקינס) תארו סדרת מקרים של תגובות אלרגיות, בחלקן מסכנות חיים, למאכלי "פרווה" אשר הכילו שיירי חלב מקור. פחות משנה לאחר מכן פורסם מקרה דומה ממיו קליניק  (רוצ'סטר מיניסוטה) עם התייחסות פיקאנטרית רבה גם לנושא "אישורי הכשרות". מסתבר שמה ש "פרווה"ואינו חלבי ליהודים אורטודוקסים יכול בהחלט להכיל חלבוני חלב ולהיות מסוכן לאלרגיים לחלב.
מהיכן מגיע החלב למוצרים לא חלביים?. מספר מקורות אפשריים, הראשון כאשר במפעלים מייצרים מוצרים חלביים ולא חלביים על אותם פסי יצור, אמנם, נוהגים לנקות ולשטוף כדבעי, אבל לעיתים זה לא מספיק. מקור אחר, חמור יותר, הוספת קזאין (חלבון חלב) למוצרים ע"מ שישמש כמייצב – אחת החברות שבמוצריהם נמצא קזאין היא חברת Oscar Mayer, חברה מוכרת ומפורסמת כיצרנית נקניקיות!! לא פלא שנציגי חברה זו כתבו מכתב מחאה למערכת העיתון…. 

אבל לא רק חלב
ב 2007 פורסם מאמר אשר השתדל להקיף את המקורות האפשריים של "זיהום" אלרגני, ז"א חדירת מרכיבי אלרגניים למזון אשר לא אמור להכיר – מאמר (לצערי מאמר זה אינו זמין לכלל הקוראים במלואו…). מדינות רבות החלו, ובד"כ לא השלימו, בהליכי חקיקה המנסים להסדיר מה לכתוב על אריזות ובאילו נסיבות. בישראל למשל קיימת טיוטה מאז 2012 הממתינה לחתימת שר הבריאות דאז (נו מי יודע? בנימין נתניהו …) מאז הייתה שרת בריאת נוספת יעל גרמן ושוב בנימין נתניהו ובהמשך, הרב ליצמן) מעולם לא נחתמה (לדעתי בגלל הקושי ליישום סעיפים 7 ו 8 – בעיית הסף והמדידה, להרחבה בנושא זה). האיחוד האירופאי (לפני הברקזיט…) פרסם רשימת מזונות המחייבים פירוט על אריזות – לא ברור רק אם מכילים או גם אם "עלולים להכיל" או "שאריות, או "נעשו על קו " ועוד. הרשימה לדעתי לא מושלמת ועל השקף הוספתי הערות. (ההערות הן שלי ולא של האיחוד האירופאי….).הבעיה הכי גדולה היא דווקא של האלרגיים לבוטנים ואגוזים. במפעלים רבים המייצרים למשל שוקולדים, חלקם מכילים אגוזים ו/או בוטנים, החברות כותבות על המוצרים עלול להכיל בוטנים ואגוזים כנ"ל בחברות המייצרות חלבה.