אסתמה – קצרת הסמפונות
אסתמה היא ללא ספק המחלה המרכזית בין המחלות האלרגיות. עם זאת חולים רבים ואף רופאים לא תמיד מפנימים את הקשר בין האלרגיה (הגורם) לאסתמה (התוצאה). יש חולים שפונים לטיפול באלרגיות לרופא אחד ובאסתמה לרופא אחר. למה הדבר דומה, לפנייה לרופא אחד לטיפול בחיידק הסרטפטוקוקוס הגורם לדלקת בגרון ולרופא שני לטיפול בדלקת הגרון. הבנת קשר בין האלרגיה לאסתמה הנה מהותית לאבחון, זיהוי וסיווג החולים, לניתוב הטיפול ולחיזוי מהלך המחלה.
בשנים 1997-2000 ריכזתי ועדה להנחיות לאבחון וטיפול באסתמה מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל -הר"י- התוצר לשירותכם ההנחיות
אסתמה
או בשמותיה האחרים – קצרת הסמפונות – גנחת הסמפונות, הנה מחלה הפוגעת בכ 12-7% מהאוכלוסייה אסתמה בעולם המערבי. בעשורים האחרונים של המאה העשרים נצפתה עליה ברורה בשכיחות המחלה, בחומרתה ובמספר מקרי המוות הנגרמים מאסתמה. דבר זה גרם שהתייחסות הממסד הרפואי לאסתמה השתנתה, ממחלה קלה ולא משמעותית החלו דיבורים על אפידמיה "האפידמיה של אסתמה". כתוצאה הועמק המחקר בגורמי המחלה, מהלכה, והמתווכים המשפיעים. אולם מעל לכל הונפקו אין ספור הנחיות לטיפול באסתמה. כל מדינה המכבדת את עצמה יצרה לפחות מערך אחד של הנחיות, והמהדרין יצרו הנחיות נפרדות למבוגרים, ילדים, נשים בהריון ועוד. המסר המרכזי שהובא לידיעת כל העוסקים ברפואה כי אסתמה היא דלקת אלרגית, הטיפול צריך להיות מניעת דלקת וטיפול בה וכי האפידמיה של האסתמה היא חלק מהאפידמיה של האלרגיה הפוקדת את כל העולם המפותח. נקדים ונאמר כבר בשלב זה כי מבול ההנחיות שאף אחד לא טורח לקרא אותם בפרוטרוט, פרט לכותבים אותם (ויריביהם, שקוראים ע"מ למצוא שגיאות כמובן…!!!), שינו את דפוסי הטיפול במחלה והשפיע ועל מהלך האפידמיה ככל הנוגע לתמותה מאסתמה. הנטייה לעליה בתמותה נבלמה ונצפתה יציבות ואף הפחתה בשיעורי התמותה. והנקודה הישראלית, הנטייה לירידה בשיעורי התמותה מאסתמה והקשר לטיפול מונע דווח לראשונה מישראל בשנת 2020.
מה זה אסתמה?
תוצר לוואי של המחקר והעיסוק הרב בנושא הוא שהגדרת המחלה שבעבר כל רופא חשב שהוא מכיר הפכה להיות מסובכת ומסורבלת. אנסה להגדיר אסתמה בצורה הכי קרובה להגדרה של ארגון הבריאות העולמי – אולם בלא לבלבל את הקורא הנבון. לפני ההגדרה הסבר קל וקצר. כדי להעשיר את הגוף בחמצן אנו שואפים אויר דרך האף (לפעמים דרך הפה) לצנרת המובילה לריאות ומשם למחזור הדם. הצנרת מכונה סמפונות. אסתמה הנה מחלה של סמפונות לא של ריאות. מחלת ריאות מתרחשת רק במיעוט המקרים ובשלבים מאוחרים.
אסתמה הנה תסמונת המאופיינת בדלקת ובחסימה של דרכי אויר (סמפונות), החסימה משתנה באופן משמעותי בעקבות טיפול ואף ללא טיפול. הדלקת האלרגית הפוגעת בדופן הסמפונות גורמת ליתר תגובתיות של הסמפונות, יתר תגובתיות זו מתבטאת בנטייה של הסמפונות להתכווץ בעת חשיפה לגורמים שונים. כתוצאה, החלל בתוך הצינור, הסמפון, מוצר באופן משמעותי. ההיצרות במרבית המקרים אינה נגרמת בגלל שינוי קבוע של מבנה הדופן ולכן הסמפון בד"כ יתרחב חזרה, אם בעקבות טיפול או גם ללא טיפול. כמובן שע"י טיפול ההתרחבות תתרחש מהר יותר ובאופן שלם יותר מאשר באופן ספונטני. והעיקרון המרכזי הוא שהיצרות הסמפונות באסתמה הנה תופעה "רברסיבילית" – ובעברית "הפיכות", ז"א תופעת שיש ממנה דרך חזרה ולעיתים באופן די מידי. תכונה זו- הרברסיביליות (הפיכות) – מהווה את אחת מהיסודות לאבחנה של אסתמה.
המחשבה שאסתמה הנה בסה"כ צינור המתכווץ ומתרחב חליפות, שלטה בעולם הרפואה עד לשלהי המאה העשרים. בשנות השמונים של המאה העשרים התברר כי אסתמה היא למעשה דלקת כרונית של הסמפונות אשר ביטוייה הנוספים הם בצקת הרירית של הסמפונות, והפרשת ריר אשר ביטויה הקליני הוא שיעול ליחתי. תובנה זו מסבירה את העובדה שרבים מהסובלים מאסתמה סובלים לעיתים מהתקפים חריפים המתאפיינים בשיעול, ליחה וקושי נשימה. כאמור המחלה הפיכה אולם גם לאחר חלוף ההתקף ובין ההתקפים (התלקחויות) ניתן לזהות את סימני המחלה, אם בצורת קושי נשימה קל שהסובל התרגל אליו ולא מתלונן, או בבדיקה פשוטה של האזנה לריאות ע"י רופא או בביצוע תפקוד ריאות פשוטים (ספירומטריה).
מה הגורם לדלקת הסמפונות?
הדלקת של הסמפונות גורמת לתגובתיות יתר, בצקת והפרשת ריר. מה גורם לדלקת הסמפונות? באסתמה הדלקת במרבית המקרים נגרמת ע"י "אלרגן" חיצוני. האלרגן יכול להיות כל שנתי כמו קרדית אבק הבית, או עובש או אלרגן עונתי כמו פריחת עץ הזית או הברוש או אבקני דשא. המקרה האופייני ביותר הנו גירוי אלרגני קבוע הגורם לדלקת כרונית ומכשיר את הקרקע להתלקחות. הביטוי המעשי הוא של חולה עם מחלה יציבה מלווה בהתלקחויות. יש גם חולים שהגורם לדלקת אינו אלרגן אלא הוא תגובה לווירוסים או גורם תעסוקתי ויש גם מקרים בהם לא נמצא גורם.
בתינוקות המעורר הווירלי הנו השכיח ביותר – ראה פרק 5 על אסתמה בתינוקות. בחולים בהם האסתמה החלה בגיל מבוגר – 40 מעל גיל בד"כ – הגורם יכול להיות תעסוקתי או גורם לא ידוע (asthma intrinsic). בחלק מאלו יש דלקת איזונופילית. ראה להלן אולם ברוב הגדול של חולי אסתמה הגורם הנו אלרגני. דיון נרחב יותר בנושא דלקת אלרגית ניתן בפרק על המנגנון של התגובה האלרגית.
אבחנה של אסתמה:
אבחנה של אסתמה חשובה לניהול המחלה וצריכה להתבסס על 4 מרכיבים:
א. הערכת התסמינים הקליניים,
ב. הממצאים הגופניים,
ג. הדגמת השינויים הפיזיולוגיים האופייניים
ד. הדגמת – הרקע הגנטי האלרגי.
א. ב. הסימנים האופייניים הוזכרו למעלה וכל רופא מכירם היטב כמו גם את הממצאים הגופניים. אולם היות והמחלה הנה כרונית ודורשת טיפול ממושך ומושכל אין די בכך. על המשקל ש "לא כל הנוצץ זהב" כך גם "לא כל המצפצף אסתמה".
ג. הדגמת השינויים הפיזיולוגיים האופייניים:
חשוב ביותר להדגים את השינויים הפיזיולוגיים המתאימים. רבים מאד החולים המסתובבים עם כותרת – שווא של אסתמה כאשר אינם חולים כלל במחלה זו, בעוד אחרים לא מאובחנים כיאות. פרק זה ראוי להרחבה מסוימת.
הכלי העיקרי לאבחנת אסתמה הינו מכשיר תפקודי ריאות – "סיפירומטר". מכשיר תפקודי הריאות היה
פעם בגודל חדר ממוצע אולם עם התקדמות הטכנולוגיה היום זהו מכשיר קטן המאפשר שימוש בכל
משרד רופא, בודק באופן ממוחשב את כמות האוויר הננשף מריאות הנבדק. הבדיקה דורשת מיומנות
של הבודק, שיתוף פעולה של הנבדק וכיול תקופתי. החיסרון העיקרי של בדיקה זו בילדים היא כי לא
נתן לבצעה בגילאים הצעירים מ 6-5 שנים ולעיתים רק מעל גיל 8 שנים. לא כאן המקום להסביר את כל
פרטי הבדיקה נזכיר כאן כי הפרמטר העיקרי שנבדק הנו נפח האוויר הננשף במהלך שניה אחת 1 FEV,
ערכי ה FEV1 הנורמליים לפי גיל, מין גובה (וגזע) ידועים, בחולה אסתמטי הFEV1 יהיה נמוך מהחזוי, בהתאם לחומרת מצבו. אולם המפתח העיקרי לאבחנה הנו השיפור מידי בערכי FEV1 לאחר מתן מרחיבי סמפונות (מעל 12% אבחנתי).
בגלל האופי ההפיך של המחלה, לעיתים קרובות החולה מגיע לבדיקה כאשר מצבו טוב ותפקודי הריאות
יהיו תקינים אף הם. באלו נתן להיעזר במבחני התגר (פרובוקציה). מאמץ, מטכולין, אדנוזין, או אלרגן.
ד. הגורם הרביעי באבחנה, אולם בהחלט לא הכי פחות חשוב הנו הדגמת הרקע הגנטי -האלרגי.
כאמור כל החולים האסתמטיים הצעירים הנם (אטופיים רגישים לאלרגן אחד או יותר). לכן קביעה שלחולה יש אסתמה מבלי להוכיח שהוא אלרגי היא קביעה לא מספיק מבוססת ויכולה להיות מוטעית במקרים לא מעטים. אבחנה זו נעשית ע"י בדיקת תבחיני עור לאלרגיה (טסטים) או ע"י בדיקת דם של IgE סגולי (sIgE, RAST).
טיפול באסתמה:
הטיפול בהתלקחות – התקף חריף הנו חד משמעי וכולל מתן מרחיבי סמפונות – ונטולין או בריקלין טיפול באסתמה: ומתן סטרואידים. רצוי להדגיש כי אין כל מגבלה במתן מרחיבי סמפונות לפי הצורך. הדעה המושרשת כאילו יש להמתין 4 שעות בין מנה למנה אין לה על מה לסמוך. אם כי אם אין הטבה לאחר מספר מנות (מקובל 3 מנות) יש להגיע להשגחה רפואית. התקף חריף עלול להחמיר ואף לגרום למוות. ממש מביך למות כאשר ממתינים שיעברו 4 שעות מאז המנה הקודמת…מרחיבי הסמפונות מהוות רק קו עזרה ראשונה וחייבים להיות מלווים בטיפול נוסף. הטיפול הנוסף הנו בד"כ מתן סטרואידים במינון גבוהה האקמול הורדת החום והסטרואידים מקבילים לאנטיביוטיקה. טוב, יש מעט הבדלים בין שני המצבים, למשך זמן קצר – 5-4 ימים. שוב נשתמש באנלוגיה של דלקת גרון חיידקית – מרחיבי הסמפונות הם אולם אני מניח כי בסה"כ הכוונה ברורה.
החשיבות הגדולה של אבחנה מבוססת של אסתמה נובעת מההכרה שהועמקה בשנים האחרונות שאסתמה היא מחלה דלקתית, הפעילה גם כאשר החולה לכאורה "בריא", יותר נכון אסימפטומטי. הדלקת הכרונית עלולה לגרום נזק בלתי הפיך בסמפונות. להכרה זו משמעות מעשית עצומה – יש לטפל בחולה גם בין ההתקפים.
אופציה עתידית: הירשמו לייעוץ אצל פרופ' יצחק כץ
לטיפול המונע שלוש מטרות:
א. מניעת התקפים
ב. הקלה בחומרת ההתקפים
ג. מניעת נזק בלתי הפיך לסמפונות ע"י שינויים פיברוטיים – מניעת
remodeling
הטיפול המניעתי – טיפול מונע קבוע כולל שלוש אפשרויות.
- טיפול מונע סביבתי
- טיפול תרופתי
- טיפול חיסוני
טיפול מונע סביבתי וטיפול חיסוני מפורטים בפרק על טיפולים אלרגיים ספציפיים. מן הראוי להדגיש כי 2 אמצעים טיפוליים אלו הנם טיפולים המבוססים על אבחנה אלרגית מדוקדקת וחייבים לכלול שיקול דעת של רופא מומחה בתחום האלרגיה שיקבע כיצד להתאימם לנבדק באופן מיטבי.
טיפול תרופתי מתחלק לשני סוגים טיפול נוגד דלקת וטיפול מקל [reliever and controller]. הטיפולים נוגדי דלקת כוללים מספר תכשירים כאשר הבולט בהם הנם משאפים המכילים תרכובות סטרואידליות:
- בודזונייד (בודיקורט),
- פליקסוטייד (פלוקיטזון)
- בקלומטזון.
- מומטזון
- ציקלוזנייד
- ועוד תכשירים
ללא כל ספק פיתוח תכשירים אלו מהווה את פריצת הדרך הגדולה ביותר בטיפול באסתמה. תכשירים אלו – סטרואידים בשאוף – הנם היעילים ביותר ובשימוש נכון הנם חסרי תופעות לוואי. ללא כל ספק פיתוח תכשירים אלו מהווה את פריצת הדרך הגדולה ביותר בטיפול באסתמה תכשירים.
השימוש הנכון בתרופות כולל בעיקר התאמת המינון לחומרת המחלה, מאמץ לחזות באופן אינדיבידואלי תקופות החמרה לפי עונות וגורמי אלרגיה לדוגמה חולים עם אסתמה עונתית הרגישים לפריחת עץ הזית יש מקום לשקול התאמת מינון בעונה המתאימה.
מתחילת המאה הוחדרו לשוק שילובים של סטרואידים בשאוף יחד עם מרחיבי סמפונות ארוכי טווח (בעלי פעולה של 12 ואף יותר שעות); סרטייד וסימביקורט הנן הדוגמאות הראשונות וRelvar ואחרים כעט. לתכשירים אלו יתרון בחולים סימפטומטיים. הגם שעם תחילת השימוש בהם היו ספקות אולם עם צבירת הניסיון החששות נעלמו והים התכשירים המשולבים מהווים את הטיפול העיקרי. למעלה הוזכרו שני אמצעים הראשון טיפול מונע סביבתי והשני חיסונים אנטי אלרגיים. עתה מתחילים להופיע גם תכשירים הפועלים ברמות "קדם דלקתיות".
תוספת לא סטרואידלית של תכשירים ממשפחת controller הנם התכשירים אנטילויקוטריאנים – המוכר מכולם הנו הסינגולייר(Singulair). תכשיר זה בולם את אחד המתווכים של הדלקת האלרגית הלויקוטריאן. תכשירים אלו כנראה יעילים באסתמה קלה, ובמקרים יותר חמורים בשלוב עם סטרואידים בשאוף. יש להבין עם זאת שתרופות אנטילויקוטריאניות אינן תרופת פלא לטיפול באסתמה ואינן מהוות את הויאגרה של האסתמטיים כפי שהתבטא אחד ממטופלי. לדעתי האישית, לתכשיר זה אין כמעט ערך מוסף.
קצרת הסמפונות היא אחד המצבים שזכו למהפכה גדולה עם הופעות התרופות הביולוגיות (מולקולות מהונדסות המכוונות כנגד "מטרה "ממוקדת). הסנונית הראשונה הייתה בשנת 2006, ועם הופעתה, התנהל ויכוח גדול על סך התרופות. בין התרופות שהצליחו לחדור לסל ב "תוספת זמן פציעות" היה הOmalizzumab, בשמה המסחרי – "קסולייר- Xolair". תכשיר זה הנו מולקולה מהונדסת אנטי אלרגית, המתוכננת ומכוונת כנגד מולקולת IgE. היא ניתנה רק לחולים אם אסתמה אלרגית מוכחת ובאישור רופא מומחה באלרגיה. או באישור רופא ריאות לאחר שהחולה שלא הגיב מספיק טוב לטיפול בסטרואידים מראים הטבה ניכרת בתוספת תכשיר זה. עבר בירור אלרגי. התכשיר מאושר רק לחולים קשים במיוחד. אולם חולים התלויים בסטרואידים מראים הטבה ניכרת בתוספת תכשיר זה. או לפחות עצירת ההתדרדרות.
מאז נוספו תכשירים רבים ראו טבלה
Biologics in Asthma (and other allergic conditions) | |||||
Generic Name | Action | Commercial name | Dosing | Condition | Other conditions |
Mepolizumab | binds to IL-5 | Nucala | 100ng/q4 w SC PEN | Eo Asthma |
|
Benralizumab | Binds to IL-5 receptor | Fasenra | 30mg/4w 3 doses than q 8w SC Self
| Eo Asthma |
|
Reslizlumab | Binds to IL-5 | Cinqair | 3mg/kg q4w IV | Eo Asthma |
|
Omalizumab | anti-IgE | Xolair | depends on the total IgE q/4w | Asthma | Urticaria |
Dupilumab | anti-IL-4 and IL-13 | Dupixent | 400mg SC than 200mg q2 w Children 400mg, 200
| Asthma | Atopic Dermatitis Nasal Polyposis |
במאמר מוסגר, ברצוני להתייחס לנושא לא רפואי טהור אולם מאד רלוונטי. לעיתים מתעורר ויכוח האם לפני התחלת טיפול יש צורך בביצוע ספירומטריה ובירור אלרגי. ויכוח זה נובע במיוחד מהמגמה בקרב המבטחים (קרי – קופות החולים) אשר חוששים מההוצאה המיותרת הכרוכה באבחון. למעשה מדובר בגישה אבסורדית וחסרת כל היגיון רפואי וכלכלי. חולים אסתמטיים רבים זקוקים לטיפול קבוע וממושך ע"מ למנוע שינויים כרוניים בדרכי האוויר (remodeling). טיפול תרופתי ממושך מהוה את סעיף ההוצאה העיקרי בחולה האסתמטי, ולכן גם טובת החולה וגם החישוב הכלכלי מחייב בירור ואבחנה לפני התחלת טיפול קבוע.
הימנעות מאבחון מדוקדק והימנעות מהכוונת החולים מתי להפחית ומתי להגביר טיפול תורם לבעיית הבעיות בטיפול באסתמה – חוסר שיתוף פעולה של מטופלים. כאותו מטופל שזורק התרופה לפח מיד לאחר שקונה אותה בבית מרקחת ומסביר, אני הולך לרופא כי הרופא צריך לחיות, קונה התרופה כי הרוקח צריך לחיות וזורק לפח כי גם אני רוצה לחיות……
סיווג חולים אסתמטיים
כל רופא המטפל במספר גדול של חולים עם אסתמה "חש" שיש הבדלים משמעותיים בין החולים השונים. לא מדובר בחולים עם asthma Intrinsic עליהם נדבר בהמשך ואף לא על אסתמה של תינוקות נושא שלו נקדיש את הפרק הבא, אלא גם בין החולים עם אסתמה אלרגית קלאסית, חולים המהווים את המסה העיקרית של חולי האסתמה יש שונות ניכרת. שתי תכונות שונות בולטות במיוחד. האחת עונתיות. ברוב החולים יש החמרה בסתיו, אולם יש כאלו בהם יש עונות אחרות או נוספות. לרוב ניתן להבין את השונות עפ"י ה"מפה האלרגית" של החולה. דבר החשוב להכוונת הטיפול.
השנייה, מעבר האסתמה ממחלה רברסיבילית למחלה כרונית עם נזק בלתי רברסיבילי בתפקודי הריאות. יש קבוצה של חולים בה נתן לראות התדרדרות הדרגתית של תפקודי הריאות, התדרדרות איטית אמנם אך משמעותית. ההתדרדרות מיוחסת להתפתחות שינויים פיברוטיים – מעין צלקות בדפנות הסמפונות, תהליך הקרוי Remodeling .טיפול מונע יעיל יכול למנוע או לפחות להאט ולעכב את תהליך הרימודלינג. זו אחת הסיבות המרכזיות להמלצה הגורפת למתן טיפול מונע קבוע. אולם מסתבר כי כנראה לא בכל החולים מתרחש תהליך הרמודלינג. תת קבוצה של חולים בהם כנראה לא קיים תהליך הרמודלינג הנם חולי אסתמה צעירים ללא בסיס אלרגי. זו תת קבוצה קטנה אשר סובלת מהתלקחויות בודדות בעת מחלה וירלית בלבד. הסיבה שכנראה לא קיים אצלם תהליך רמודלינג היא שאין גירוי אלרגני כרוני ולכן אין גם דלקת אלרגית כרונית. אולם גם בין חולי האסתמה האלרגית הקלאסית יש כנראה צורך בגן נוסף כדי שתהליך הרמודלינג יתרחש. כאן על הרופא לגלות יצירתיות וכושר אבחנתי ולהחליט למי להציע טיפול מונע קבוע ואצל מי להסתפק במעקב קפדני. היות וסטרואידים בשאוף משמשים כתכשיר העיקרי בטיפול המונע ואשר הוכח כמונע remodeling, יש חשיבות עליונה להחלטה על טיפול מונע. חשיבות זאת מתגברת על רקע האינפורמציה הנאגרת והמוכיחה כי לסטרואידים בשאוף השפעה מעכבת על הצמיחה לפחות בשנה הראשונה לשימוש. זאת ועוד, יש הוכחות גם בילדים וגם במבוגרים צעירים (למעשה צעירות) כי לסטרואידים בשאוף השפעה שלילית על צפיפות העצם, השפעה הפרופורצינלית לכמות השימוש. בעוד שלגבי עיכוב הצמיחה יש הסוברים שהעיכוב רברסיבילי (הפיך) ז"א יש בהמשך השלמה של הפיגור up-catch , הרי לגבי צפיפות העצם אין טיעונים כאלו. קשה מאד להוכיח את קיום ה catch-up, המחקר היחיד שהתמודד עם שאלה זו לא הוכיח זאת, אדרבא….
סוגי אסתמה ראויים לאזכור מיוחד:
אסתמה של מאמץ:
רוב חולי האסתמה האלרגית סובלים גם מאסתמה של מאמץ. ז"א מאמץ גופני גורם להופעת ההתקף בסיום המאמץ או תוך כדי המאמץ. חשוב להבדיל בין מצב זה לכושר גופני לקוי השכיח גם הוא בחולים אסתמטיים הנמנעים ממאמץ. אסתמה של מאמץ אינה "פטור" ממאמץ, אדרבא כמה מבכירי הספורטאים סבלו מאסתמה. די להזכיר את השחיין הידוע מרק ספיץ אשר סבל מאסתמה ובל זאת דלה מספר שיא של מדליות מהבריכה. נכון, לפני כל מדליה שאף שאיפה של מרחיבי סמפונות. זהו אכן הפתרון – לפני מאמץ נטית מרחיבי סמפונות. התרופה השכיחה היא בד"כ ונטולין או בריקלין. אולם היום קיימים בשוק מרחיבי סמפונות אשר משך פעולתם כ 12 שעות, כך שמנה בבוקר מונעת הופעה של אסתמה לכל היום.
Intrinsic asthma:
אסתמה ללא אלרגיה. זו אסתמה המופיע בד"כ לאחר גיל 40. ללא כל עדות לאלרגיה. אסתמה זו בד"כ חמורה ודורשת טיפול סטרואידלי קבוע לא כדי למנוע נזק עתידי אלא כדי לאפשר תפקוד. אסתמה אינטרינסית מלווה לעיתים רגישות לאספירין, סינוסיטיס ופוליפים בחלל האף.
– Churg-Straus Syndrome = Eosinophilic Granulomatosis with Polyangiitis (EGPA), Allergic angiitis and granulomatosis
זו צורה יחסית נדירה של אסתמה. מחלה שמערבת גם כלי דם בדלקת. יש איזונופיליה ניכרת. יש לציין שהמחלה מגיבה בקושי לטיפול ע"י סטרואידים סיסטמיים. יש מספר מקרים בהם המחלה התפרצה כאשר הוסיפו נוגדי לוקוטריאנים והורידו סטרואידים. לא היה ברור אם הסיבה היא תוספת הלויקוטריאנים או מה שיותר סביר הסיבה היא לא ידועה אך ההתבטאות הופיעה ב"מלא הדרה" כאשר החולה הפסיק נטילת סטרואידים.
דלקת ראות איזונופילית = Eosinophilic Pneumonia
זו מחלה המופיעה בעיקר בנשים בד"כ מעל גיל 30, רק למחציתן רקע של אסתמה אטופית. המחלה מופיעה כמו "שפעת" עם קושי נשימה וחולשה. יש איזונופילים רבים בספירת דם, שקיעת דם מוחשת וממצאים "מפחידים" בצילום חזה. מחלה זו מגיבה היטב ובאופן דרמטי למתן סטרואידים.
יש גם מחלות אסתמה קשות עם עליה במספר איזונופילים – לאלו הותאמו תרופות ביולוגיות. ראה טבלה.
ABPA = Allergic Bronchopulmonary Aspergillosis
גם כן מצב נדיר למדי. חולים עם אסתמה קשה הפתחים רגישות אלרגית לפטרייה בשם "אספרגילוס" ממצאי בדיקת דם אופייניים וחרגים. וכן הממצאים הCT . הריאות המצב כה נדיר עד כי קיים ספק אם אי פעם היה חולה ודאי כזה בישראל. בארה"ב באזורים בעלי לחות מאד גדולה שם יותר שכיחים פטריות האספרגילוס יש מקרים.
אסתמה והריון:
בחולות עם אסתמה הריון יכול לגרום להחמרה ניכרת של המחלה. החמרה שמלווה את כל ההיריון. ההחמרה מתרחשת בשליש. מהחולות שליש נוסף דווקא נהנות מהפוגה במהלך ההיריון ואילו השליש השלישי אינן חשות כל שינוי. לא ניתן לחזות מה יקרה לכל אישה. נתונה הבשורה הטובה היא כמעט כל התרופות לטיפול באסתמה, פרט לאנטילויקוטריאנים מאושרות לשימוש. בהריון למרות האמור כאן יש להיוועץ ברופא בכל מקרה ומקרה לגופו של עניין.
אסתמה של תינוקות וילדים קטנים מהווה בעיה ייחודית ומרתקת עליה נתן לקרא בפירוט בפרק הבא.
עדכון חדשות
לקרא ולהתעדכן בטיפול מיטיבי במחלות אלרגיות. ולא ליפול לידי שרלטנים!
הורים לילדים עם אלרגיה למזון
31 יולי 2009, נכתב לראשונה ע"י פרופ' יצחק כץ הפוסט מתעדכן, לאחרונה ב10 לנובמבר 2022. בשלהיי שנת 2008 עלתה ההצעה להקציב "סייעת" לכל ילד (נדמה לי עד גיל תשע שנים) אשר סובל מאלרגיה למזון. התנגדתי להקציב סייעות לילדים אלרגיים והצעתי פתרונות אלטרנטיביים. כיום כולם מבינים שהייתה טעות שעלתה מיליארדים של שקלים ללא כל תועלת. […]
חלב – אלרגיה וליחה – מיתוסים מול מציאות
נכתב ע"י פרופ' יצחק כץ ב31 ביולי 2009, ועודכן, סגנון בלבד, בדצמבר 2022. חלבון חלב הפרה הנו, בד"כ, המזון הראשון בו ניתקל התינוק. אם לאחר שמפסיק לינוק, אם במהלך ההנקה וכמה שזה נשמע מפתיע עוד לפני ההנקה. מסתבר, כי במעל ל 50% מהמקרים בהם האם מדווחת על "הנקה בלבד" במשך כך וכך שבועות/חודשים, תחקור […]
מאיפה צץ הנושא של "עלול להכיל" ולהיכן תפח
31 באוגוסט 2022ע"י פרופ' יצחק כץ למיטב ידיעתי הנושא התעורר לראשונה בשנת 1991 כאשר קבוצת חוקרים מבולטימור (ג'ון הופקינס) תארו סדרת מקרים של תגובות אלרגיות, בחלקן מסכנות חיים, למאכלי "פרווה" אשר הכילו שיירי חלב מקור. פחות משנה לאחר מכן פורסם מקרה דומה ממיו קליניק (רוצ'סטר מיניסוטה) עם התייחסות פיקאנטרית רבה גם לנושא "אישורי הכשרות". מסתבר שמה ש "פרווה"ואינו […]
מה גורם לאלרגיה וכיצד מאבחנים אלרגיה
עדכון 31 באוגוסט 2022 ע"י פרופ' יצחק כץ אני לא יודע בנוגע לאהבה אבל אלרגיה היא באמת עניין של גיאוגרפיה. גורמי אלרגיה שהם רלוונטיים באזור אחד אינם קיימים במקום אחר. אין רופא אשר קורא ספרות רפואית מערבית ובמיוחד אמריקאית שאינו מכיר את השיח המכונה Ragweed (אמברוזיה). שיח זה משמש כסמן אלרגי עיקרי בחוף המזרחי בארה"ב. […]